דיכאון בגיל ההתבגרות
תקופת ההתבגרות היא תקופה בה קורים שינויים משמעותיים כמו גדילה והתפתחות
היכולים להוות אתגרים מורכבים. עבור מתבגר שמתמודד עם גיל ההתבגרות ביחד עם דיכאון או חרדה, אתגר גיל ההתבגרות הופך קשה ומורכב יותר.
איך ניתן להקשיב למתבגר/ת ולעזור לה?
תני לה לדעת שאת שם בשבילה לא משנה מה קורה בחייה. עודדי אותה לשוחח איתך או עם מישהו שהיא סומכת עליו, היי סבלנית.
אולי יקח זמן עד שתצליח לשתף אותך ולהיפתח, נסי להבין את הסיטואציה מנקודת מבטה.
אמרי לה שאת מבינה מה שהיא מרגישה או אמרי לה "נשמע שאת מרגישה ש.."
תני לה לדעת שאת שמחה שהיא דיברה איתך. זה דרש ממנה אומץ וזהו הצעד הראשון בדרך להחלמה.
פעמים רבות מי שבדיכאון או בחרדה, יכול להרגיש מאוד לבד.
לפעמים הכי חשוב לספק תמיכה לילדה שלך. לשבת איתה, לשוחח, לצפות ביחד בטלוויזיה או לשבת ביחד באותו החדר בלי לדבר.
עצם הידיעה שאת חושבת עליה ומנסה לעזור לה, יכולה לשפר את מצב רוחה והרגשתה.
פעמים רבות מי שחרד או מדוכא לא רוצה לצאת מהבית ומרגיש שהוא חסר כוח, שהכל קשה מדי ושאין לו כוח לעשות משהו.
כדאי לשבת איתו ולשכנע אותו להיות איתך ולעשות דברים קטנים ביחד.
להכין שתייה חמה, לצפות בסרטון מצחיק, להקשיב למוזיקה או לצאת לסיבוב קטן. זה נראה כמו עזרה קטנה, אבל עצם זה שעושים משהו ביחד או
נמצאים ביחד ונשארים בתקשורת אחד עם השני, היא עזרה גדולה למי שחווה דיכאון או חרדה.
איך להתחיל שיחה עם הילד שלי?
אולי את חוששת להעלות את זה, אולי את חוששת שזה זמן לא טוב או שתגידי את הדבר הלא נכון
אפשר לפתוח בשיחה ולשאול "איך את מרגישה לאחרונה?" או "נראה לי שלאחרונה את עצובה יותר מבדרך כלל" או "נראה לי שלאחרונה
את לא כל-כך אוכלת. משהו קרה? אני יכולה לעזור במשהו?"
לפעמים קשה לחשוב על כך שהילדה שלי בדיכאון או בחרדה ואולי את מנסה לא לראות את זה, אך אם לאחרונה את חוששת שמשהו קורה,
כדאי לא להתעלם ולשאול את בתך או בנך, באופן ישיר.
כדי שהשיחה תהיה יעילה וטובה וכדי שתוכלי להבין מה עובר עליו או עליה כדאי:
- לבחור מקום שקט, בו תהיה לכם פרטיות
- לבחור שעה בה יש לך זמן ואת לא ממהרת
- להקשיב בתשומת לב ולא לדבר, כדי להבין מה באמת עובר עליה ולאפשר לה להיפתח
- שמרי את העצות להמשך, הקשיבי מתוך רצון אמיתי לדעת מה קורה איתה
- שבו פנים מול פנים כדי שתראו את תנועות הגוף ותנועות הפנים האחת של השנייה
- גם אם את לא מסכימה איתה, הקשיבי. זה שאת מקשיבה לא אומר שאת מסכימה. זה כן אומר,שאת רוצה להבין איך היא מרגישה וחווה את מה שעובר עליה.
- נסי לשאול שאלות פתוחות כגון "איך את מרגישה?" "מה עובר עלייך?"
- הציעי תקווה, משענת ותחושת בטחון. אמרי לה כי את כאן בשבילה. כי יש אפשרות לקבל עזרה ולהרגיש יותר טוב.
- אמרי לה שאת שמחה ששיתפה אותך ושאת תמיד כאן בשבילה, כדי שתוכל לשתף אותך.
מה לא לעשות כשהילד שלך נפתח בפניך:
- לומר להם "לצאת מזה" או "מה אתה לוקח את זה כל כך קשה?" או "תפסיק להיות בלחץ". הוא לא יכול להכריח את עצמו להרגיש יותר טוב
- להתעלם- הוא גם ככה מרגיש לבד ובודד והתעלמות או אדישות כלפיו, עלולה לגרום לו להרגיש רע יותר
- להניח שהבעיה פשוט תחלוף מאליה
- להיות שיפוטי או ביקורתי כלפי מה שהוא עובר
- לרמוז כי הוא חלש או מהווה נטל עלייך